הגברת גמישות המטופל בטיפול במים

איך טיפול הוואטסו עוזר להגברת גמישות המטופל
בטיפול במים, אנו עובדים מתוך פרספקטיבה המשלבת את מודל הגוף בעיני הרפואה המערבית והמזרחית גם יחד. על-פי הסתכלות רחבה זו, אובדן גמישות בשרירים ובמפרקים אינו נובע ממקור פיזי בלבד, אלא גם ממקור רגשי. ניתן לראות שיפור ברמת הגמישות אצל מטופלים במים - הן בעבודה קלינית, כלומר- בתהליך טיפולי בעל מטרות מוגדרות מראש, והן במהלך טיפול ברוח הזן, ללא הגדרת מטרות טיפוליות כלל. טיפול וואטסו משפר את הגמישות הפאסיבית, בשונה מגמישות דינאמית. לכן, המטופל צריך לדעת שעליו לבסס את היכולות שהושגו בטיפול, ע"י עבודה אקטיבית עצמית, המשלבת תרגילים ומודעות ליציבה ולאורח חיים בריא.
, ירידה בהערכה העצמית, דיכאון, סטרס, המוביל להגברת המתח בשרירים ולהיזון חוזר של הכאב. המטופל יכול להיעזר בהעצמה של הטיפול כדי להניע את עצמו קדימה, ולשפר את אורח חייו.
כיצד טיפול במים משפר את הגמישות
טיפול וואטסו מייצר שיפור דרמטי בגמישות הגוף, זאת הודות למספר גורמים:
1. גישת המטפל- כמטפלים הוליסטיים עלינו להבין כי הנוכחות העצמית שלנו בטיפול, היא המפתח ליכולת התנועה, למתיחות ולעבודה שלנו עם המטופל. אם נפגין גמישות מחשבה, ונבין את חופש התנועה והגמישות של גופנו שלנו, אם נאהב את עצמנו, אז נוכל להעניק את האיכויות האלה למטופל. גישה זו מבוססת על העיקרון לפיו, אנו יכולים לתת רק את מה שכבר קיים בתוכנו.
2. היחס למטופל- באותה רמת חשיבות עומדת הגישה שלנו למטופל. מחשבות כמו "אין שום בעיה עם אדם הזה", "אין צורך לשנות דבר", "אין מה לפחד", מעצימות את המטופל, ומאפשרות לו לראות מעבר לכאב ולמתח הזמניים. בחיבוק האינטימי של הוואטסו, השדה האנרגטי שלנו מתאחד עם זה של המטופל. האם אנו באמת רוצים לפרוש רשת של מחשבות שליליות כמו "הוא מאוד מתוח", "לא קורה כלום בטיפול הזה", על האדם חסר ההגנה ששם את עצמו בידינו? היכולת שלנו להעניק "דאגה חיובית בלתי-מותנית", או במילים פשוטות – אהבה שאינה תלויה בדבר, מאפשרת למטופל לתת בנו את אמונו, להכנע למים, ומשם להגיע לשלווה ושחרור.
3. הזנה רגשית – בוואטסו אנו לא רק נוגעים במטופל בידינו, אלא גם חובקים אותו, עוטפים אותו בזרועותינו, מערסלים את גופו בחיקנו. רמת המגע היא גבוהה באופן משמעותי מבכל סוג טיפול אחר. המגע הזה יכול לעורר אצל המטופל תחושה של תינוק בידי אימו, בניגוד לתחושת הלבד שנאלץ להתרגל אליה ברגע שהוריו הפסיקו להחזיק ולחבק אותו. חשוב שהמטופל ירגיש שהוא נמצא ב"נמל מבטחים", מקום מוגן ומכיל.
4. הלחץ שהמים מפעילים על הגוף- הגוף נתון במים ללחץ גדול בהרבה מאשר הלחץ על היבשה. הלחץ ההידרוסטטי מגביר את ההחזר הוורידי והלימפטי מהגפיים, ומסייע בחילוף החומרים בשרירים וברקמות המחברות, דבר הפותח את הגוף למתיחות. ההחזר הורידי והלימפטי המוגבר גורם לכמות דם גדולה יותר להכנס לעלייה הימנית , ובכך מאט את קצב הלב, דבר המייצר תחושת רוגע, שגם היא תורמת ליכולת האיברים להימתח. מעבר לכך, הלחץ האחיד של המים, המיושם בו זמנית על כל שטח הפנים של הגוף, גורם לייצוב המפרקים.
5. ציפה ותמיכה של המטפל- תמיכת המטופל בידיו של המטפל, משחררת את המטופל מהצורך להיות אחראי על היציבה של גופו שלו, ועל החזקתו על-פני המים. רגישותנו כמטפלים יכולה לייצר אמון שכזה. ברמת הרפייה כזו המטופל יכול להתמסר לתחושת המים, ולחוויה של הטיפול עצמו. מקור תמיכה נוסף במים הוא כוח הציפה. עפ"י ג'יימס מק'מילן, ממציא שיטת הליוויק, כאשר הפרופריוצפטורים (קולטני תנועה ומיקום) מפסיקים לספק חיווי למוח על תחושת המשקל של הגוף, מתחוללת תגובה אוטומטית של ירידה בטונוס השרירים. תופעה זו מתרחשת לאחר 15 דקות של ציפה בממוצע. ההרפייה במתח השריר נמשכת כשעה וחצי לאחר ההצפה, אך בטיפול הוואטסו אנו עדים להשפעה מתמשכת יותר מכך, מה שמוביל להנחה שישנם תהליכים נוספים מעורבים. ואכן, תופעה נוספת המתרחשת בציפה היא ירידה בלחץ הנוזלים בתוך המפרקים. כאשר הלחץ יורד, התנגדות המפרק לפעולת מתיחה יורדת. ביחד, כל גורמי התמיכה האלה במהלך טיפול הוואטסו מאפשרים הרפייה מוחלטת ורמת שחרור שאפשרית רק במים.
6. חום המים- כאשר טמפ' המים בבריכה קרובה לטמפ' הליבה של הגוף, אנרגיית החום נספגת בגוף גם במנוחה וגם בתנועה. פעילות ייצור החום העצמית של הגוף יורדת, כאשר קיים מקור חום חיצוני, הדואג לשמירת חום הגוף. כתוצאה מכך, צמיגות השרירים קטנה, ואספקת הדם אליהם גדלה במידה רבה. בתנאים אלה, השרירים פתוחים למתיחה. בנוסף, התגובה הסנסורית לחום עוברת מהר יותר מהתגובה לכאב. לכן מתיחות אקסטרימיות על גבול הכאב, , מושגות ביתר קלות, אך דורשת תשומת לב יותר מאשר ביבשה.
7. תנועה- התנועות בוואטסו מאפשרות הגמשה באופנים שונים:
• הנעת מפרקים בטווח התנועה שלהם - הן באמצעות הארכה והרחבת הטווח, והן באמצעות הנעה סיבובית של האיברים, כמובן במסגרת טווח התנועה הקיים- מאפשרת סיכוך ופיזור הומוגני של הנוזל הסינוביאלי בתוך קפסולת המפרק, מה שגורם לו להגיב טוב יותר למתיחות. בדיוק כפי שמומלץ לבצע רוטציות של המפרקים כחימום לפני פעילות ספורטיבית, כך גם לפני טיפול במים.
• הנעת הגוף בצורת גל- כמו ב- lengthen spine או undulating spine, אנו למעשה מחקים תנועות קדמוניות, הטבועות בתת-מודע הקולקטיבי שלנו. הגוף חווה את עצמו כגל המתקדם במישור חסר כבידה, כדג השוחה בתנועות פיתול , או כצמח מים חסר שלד גרמי, הנע בזרמי הים. חוויה זו מהווה ניגוד חזק למסר העצבי שהגוף מקבל ביומיום, כאשר הוא נדרש להחזיק את עצמו בתנאי כבידה, ולנוע במסגרת טווח מוגבל מאוד.
• תנועה ריתמית רפטטיבית כמו גם תנועת ניעור לא סדירה – החזקה ונוקשות יתר של הגוף נובעות לרוב ממקור רגשי. תנועות חוזרות, סדירות או כאוטיות (כמו arm play או buttock rock ) גורמות לטילטול ולאירגון מחדש של דפוסי החזקה ושליטה עצמית שמקורם בממערכת העצבים המרכזית.
• מתיחה בתנועה- המתיחות בוואטסו נעימות מכיוון שהן נעשות תוך כדי תנועה במים, ולא במצב סטטי. כאשר המתיחה נעשית תוך כדי תנועה איטית, מול התנגדות המים, ניתן לבצע מתיחה חזקה בקלות יחסית.המתיחות של עמוד השדרה כמו neck lift ו- spine pull הן אפקטיביות במיוחד, מכיוון שאין עומס על עמוד השדרה, ומשקל הגוף, הנגרר בכיוונים שונים, נותן התנגדות למתיחה, המבוצעת ע"י משיכת ראשו של המטופל.
• תנועה והפחתת כאב- עפי" תיאוריית השער,בכל זמן נתון, מערכת העצבים המרכזית קולטת מסרים ממערכת העצבים ההיקפית, והמוח מתרגם אותם לתחושות.היכולת של המוח לקלוט את אותם מסרים המועברים באמצעות המגע היא מוגבלת. בשלב מסויים הוא סוגר את עצמו מלקלוט עוד ועוד מסרים, בדומה לשער.חום, קור, כאב ומגע אלו תחושות המועברות ע"י מערכת העצבים דרך סיבים שונים ובמהירויות הולכה שונות.הוכח מחקרית, כי מהירות ההולכה של סיבי העצב האחראים על תחושת המגע, מהירה יותר מזו של סיבי העצב האחראים על תחושת הכאב. לכן, טיפול במגע באיזור הכאוב, יעביר מסר עצבי של תחושת מגע יותר מהר מהמסר העצבי של הכאב- יגרום לסגירת ה"שער" העצבי, ובכך לדיכוי המסר העצבי של תחושת הכאב. המתיחות בוואטסו, מכיוון שהן מבוצעות תוך כדי תנועה, מגבירות את הגירוי העצבי על-פני העור.
• תנועה מאפשרת שחרור- תנועה באופן כליי יוצרת סביבנו מרחב המאפשר לנו לוותר, להתמסר.
8. עיסוי- שרירים יכולים להמתח בקלות רבה יותר אחרי שמעסים אותם. תנועות העיסוי של השיאצו המיושמות בוואטסו כוללות סחיטה, לחיצה על נקודות, מתיחת מרידיאנים, ולחיצות על רקמות עמוקות. סך כל הטכניקות האלה משפרות גמישות ע"י שחרור רקמת השריר עצמו, והארכה של רקמת החיבור של השרירים (רקמת הפשייה), וכמו כן ע"י הגברת חילוף החומרים בשרירים ובמפרקים, המסייעת לסילוק חומרי פסולת מרקמות אלה.